נס עצום!! אוטובוס שהסיע את תלמידי הישיבה עלה באש!

אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו 

ביום שני י"ד תמוז יצאנו, ישיבת חרשה, לטיול בצפון.
בנסיעה לכיוון מושב נוב, מעט לפני מעלה גמלא החל לעלות עשן בצד האחורי של האוטובוס.
הבחורים שהחלו להריח קראו לנהג שיעצור, וב"ה הנהג עצר במהירות ויצאנו מהאוטובוס הבוער תוך כשלושים שניות מתחילת העשן.

בדקות הראשונות, הנהג, שפעל ביעילות גדולה ובקור רוח, הספיק לבצע סריקה באוטובוס שלא נשאר אף אחד
לאחר מכן, הנהג הגיע עם מטף לכיבוי אש לחלק האחורי בכדי לנסות להתגבר על הדליקה, אך היא גדלה מרגע לרגע, עד שכל האוטובוס החל לעלות כולו באש, וכן חלק מההר הסמוך. 

בנתיים, לאחר שירדנו, התרחקנו מהאוטובוס והתחלנו לרקוד, ולשיר מזמור לתודה, ושירי הודיה על הנס העצום שקרה.
תוך כך החלו לעלות השאלות לגבי התפילין. התחלנו להבין את מה שיקרה ככל הנראה בהמשך. 

לאחר מכן הגיעו מספר כבאיות שכיבו אט אט את השריפה.
לאחר כרבע שעה הדליקה הגיעו אנשי צוות שחיכו לנו בנוב עם רכבים גדולים, ועשו כמה הקפצות לנוב, למקום אליו היינו אמורים להגיע, שם נרגענו מהחוויה הקשה. לאחר כיבוייה של השריפה, נותר השלד של האוטובוס בלבד, 

הרבנים והתלמידים שנשארו במקום החלו לבדוק מה נותר מהשריפה. להרבה חברים היו תיקים קשיחים לתפילין, תפידניות, ונותרו כשלוש תפידניות מעוותות של התלמידים.
בנוסף נאספו עוד המון שאריות סידורים, חומשים, גמרות וספרי קודש שחלק מהם שרד את השריפה.
 את כל הספרים והתפילין העבירו למספר שקיות, ונסעו גם כן לנוב עם אוטובוס חלופי שהספיק להגיע. 

בנוב, התפללנו מנחה, רקדנו לה' והודנו על הנס. לאחר מכן עברנו לפינה אחרת במושב, שם ישבנו במעגל, שרנו שרי רגש והודיה לה' ושירים שקשורים לתפילין, וכל אחד דיבר, סיפר את התחושות שלו, שיתף את התובנות שלו, וקיבל על עצמו קבלה טובה.
לאחר סיום הסבב, התפללנו ערבית בבית הכנסת של נוב, ולאחר מכן בדקו צוות הישיבה כמה זוגות תפילין נשרפו וכן בגדים וצרכים אישיים שנצרכו בדחיפות.

האכפתיות של תושבי נוב, הרגישות למצב והנתינה היו מעל ומעבר ובכלל לא מובן מאליו.
תוך שעה שעתיים מאז שהגענו התארגנו במושב על כמה ארגזי בגדים ונעליים והעבירו לנו. לאחר ערבית, הרב של היישוב הגיע ודיבר איתנו, והציע שנישן בנוב. 

לאחר מכן, יצאנו עם האוטובוס החילופי לכיוון הישיבה, ובדרך עברנו במקום השריפה, ראינו משאית עם שלד האוטובוס, ובמקום השריפה ברכנו "ברוך שעשה לי נס במקום הזה", והתחלנו לשיר באוטובוס מזמור לתודה.
ב"ה הגענו לישיבה באזור 2:30 וקמנו לשחרית בבית הכנסת ביישוב חרשה, שתושביו השאירו עבורנו את התפילין שלהם. 

במהלך היומיים שלאחר מכן, היומיים של סוף השנה, נערכו שיחות בעניין, עברנו על שאריות הספרים והתפילין שנותרו מהשריפה, הישיבה יצאה לבריכה לצורך ריענון, היו שיחות סיכום וביום רביעי נערכה סעודת הודיה גדולה בישיבה עם ההורים והבוגרים של הישיבה.
חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו!

 הנקודות של הניסים שהתבררו לאחר מכן היו גדולות: ב"ה מאז תחילת העשן באוטובוס ועד שכולם ירדו עברו ב"ה כ-30 שניות, מהירות מדהימה ותפקוד של החברים. הנהג סיפר שבין 4 ל-10 שניות מאז שפתח את הדלתות, החשמל נפל, ואם לא היה מספיק לפתוח את הדלתות... 

אחד הניסים היה שבחור שהיה יורד כל יום להניח תפילין לחיילים במוצב מתחת הישיבה, התפילין שלו היו בתא המטען, ובעוד שכל התפילין של שאר החברים נשרפו כליל, שלו נשארו שלמות לגמרי ללא כל פגע!